המניפסטוהקונוויוויאליסטי

נוסח מקוצר של המניפסטו הקונוויוויאליסטי*

המניפסטו הקונוויוויאליסטי-

מניפסט לחיים בצוותא: הצהרת התלות-ההדדית

מעולם לא היו מצויים בידי האנושות משאבים חומריים כה רבים ומומחיות טכנית ומדעית כה גדולה.  במבט מקיף, עושרה וכוחה גדלו במידה שדורות קודמים לא יכלו לשער. אין כל ראייה לכך שמצב זה עשה אותנו למאושרים יותר.אבל אין איש רוצה להחזיר את הגלגל אחורה,  נוכח התחושה הרווחת כי הזדמנויות חדשות לפיתוח אישי והישגים קולקטיביים הולכות ונפתחות מדי יום.

מאידך, אין איש גם שיכול להאמין כי צבירה כזו של כוח,יכולה להימשך לעד כפי שהיא, ללא שינוי בהגיון של קידמה הטכנולוגית, מבלי לקום על עצמה ולאיים על הקיוםהפיזי והמוסרי של האנושות. האיומים הראשונים שעלינו להתמודד עמם הנם חומריים, טכניים, אקולוגיים, וכלכליים. מדובר באיומים אנטרופיים. עם זאת, אנו מסוגלים עוד פחות להתחיל אף לדמיין מענים לסוג השני של האיומים, דהיינו איומים מוסריים ופוליטיים. במילים אחרות: איומים אנתרופיים, הקשורים בעשיית אנוש.

בעיית היסוד

הראיה ניצבת לפנינו: האנושות השכילה להשיג קדמה מדעית וטכנולוגית מדהימה, אך לעת עתה נותרה חסרת אונים  וללא פתרון מול הבעיה המהותית ביותר שלה: כיצד להתמודד עם היריבות והאלימות השוררת בין בני האדם? כיצד לעודד אותם לשיתוף פעולה ובאותה עת לאפשר להם להתעמת מבלי לגרור את עצמם לטבח הדדי? כיצד לעמוד אל מול ההצטברות של הכוח הבלתי מוגבל וההרסני בפוטנציה המופעל כלפי  בני האדם וכלפי הטבע? אם לא תשכיל לתת מענה לשאלה זו בדחיפות, האנושות תיעלם; גם כאשר כל התנאים החומריים להבטחת שגשוגה עומדים בעינם, כל עוד נשכיל להכיר בסופיותם..

מרכיבים רבים של מענה הולם כבר נתונים בידינו,  כגון אלו שהוצעו לאורך הדורות על ידי הדתות, אמות מוסר, הגות פילוסופית, תורות פוליטיות, כמו גם מדעי הרוח ומדעי החברה. זאת ועוד, היוזמות אשר מורות על חלופה לסדר העולמי הקיים הינן רבות מספור, והן מעוגנות ברבבות ארגונים ועמותות, כמו גם הירתמותם לפעולה של עשרות ואף מאות מיליוני אנשים. יוזמות אלה מופיעות תחת אינסוף שמות מגוונים,צורות שונות, ובקני מידה משתנים עד מאוד: ההגנה על זכויות אדם בכלל, כמו גם זכיות האזרח, זכויות עובדים, מובטלים, נשים, וילדים; הכלכלה החברתית והסולידרית על כל מרכיביה: קואופרטיבים של צרכנים ויצרנים, הדדיות, סחר הוגן, מטבעות מקבילים ומשלימים, מערכות חליפין מקומיות, אגודות רבות לעזרה הדדית, כלכלת הקוד הפתוח וטכנולוגיות מידע מבוססות שיתוף באינטרנט (כגון לינוקס, ויקיפדיה, וכדומה); בלימת  או הורדת הצמיחה (de–growth) ופוסט-פיתוח; תנועות חברתיות לקידום מזון איטי ("slaw food"), ערים איטיות, מדע איטי; התביעה לחיים טובים (buenvivir), עמידה על זכויות הטבע ושבחי ה-Pachmama; זרמי האנטי-גלובליזיציה, אקולוגיה פוליטית ודמוקרטיה רדיקלית, תנועת המתרעמים (Indignados) ואוקיופיי ווך סטריט (Occupy Wall Street); החיפוש אחר מדדי עושר אלטרנטיביים, תנועות המעודדות שינוי אישי, פשטות מרצון, שפע חסכוני, יוזמות לדיאלוג בין ציוויליזציות, תיאוריות של דאגה (care), והדיונים המתפתחים סביב הרעיון של נחלת הכלל (commons), ועוד.

על מנת שיוזמות מרובות אלה יצליחו לרסן את הדינמיקות הקטלניות של זמננו, ובכדי שלא יצטמצמו לכדי פעולות מחאה ושיכוך הכאב בלבד, מן ההכרח להביא לחבירת כוחותיהן ומאמציהן. על כן חשוב להדגיש ולסמן את מה שחולקות הן במשותף

על קונוויויאליזם: החיים בצוותא

מה שמשותף ליוזמות אלה הוא החיפוש והדרישה אחר מה שאנו מכנים  בשם "קונוויוויאליזם", כלומר אומנות החיים בצוותא (con-vivere), אשר תניח לבני האדם לדאוג זה לזה וגם לטבע, מבלי להתכחש ללגיטימיות של הקונפליקט אלא דווקא תוך הפיכתו לכוח המחולל דינאמיות ומצית את היצירתיות, כאמצעי להדחקת האלימות ויצר ההרג. על מנת להשיג מטרה זו, אנו זקוקים כעת, ובדחיפות,  להגדרת תורה בסיסית, "הלכה" מינימלית ומשותפת: תורה אשר בכוחה לענות בו זמנית לארבע שאלות בסיסיות לפחות (ועוד אחת) באופןשניתן ליישמן בכל רחבי כדור הארץ:

-      השאלה המוסרית: למה מותר לפרט לשאוף, ומה עליו לאסור על עצמו?

-      השאלה האקולוגית: מה מותר לנו לקחת מהטבע ומה עלינו להשיב לו?

-      השאלה הכלכלית: כמה עושר חומרי מותר לנו לייצר, וכיצד, על מנת להשאר בגדר התאמה לתשובות הניתנות במישור המוסרי, פוליטי, ואקולוגי?

-      כל אחד מוזמן להוסיף, או לא להוסיף, לארבע השאלות הללו, שאלת היחס אל העל-טבעי או הבלתי נראה: השאלה הדתית או רוחנית. או במלים אחרות: שאלת המשמעות.

נימוקים כלליים:

הסדר החברתי היחידי הלגיטימי שהוא בר הכללה אוניברסלית הינו סדר המתקיים בהשראת עקרון שלו ארבעה ראשים: אנושיות משותפת, חברתיות משותפת, אינדיבידואציה, ועימות מרוסן ויצירתי.

                                                                                                        

-        עיקרון האנושיות המשותפת: מעבר להבדלים בגוון העור, הלאום, השפה, התרבות, הדת, העושר, המגדר, או הנטייה המינית, קיימת רק אנושיות אחת בלבד, שיש לכבדה אצל כל אחד ואחד מחבריה.

-        עיקרון החברתיות המשותפת: בני האדם הינם יצורים חברתיים, אשר לדידם העושר הגדול ביותר הוא העושר שמעניקים קשריהם החברתיים.

-        עיקרון היחידניות: מתוך הסכמה לשני העקרונות שנזכרו, פוליטיקה לגיטימית היא זו המאפשרת לכל אדם לאשש למירבו את ייחודו העצמי בהתהוות, תוך פיתוח יכולתה להתקיים ולפעול מבלי לפגוע בזו של אחרים.

-        עיקרון העימות מרוסן והיצירתי: מאחר שכל אדם מועד לבטא את ייחודו העצמי, אך טבעי הוא שבני האדם עשויים להתנגד זה לזה. עם זאת, יהא זה לגיטימי לעשות כן רק כל עוד התנגדות זו אינה מסכנת את מסגרת החברתיות המשותפת אשר  הופכת יריבות זו למפרה ובלתי-הרסנית.

מן העקרונות הללו נגזרים השיקולים הבאים:

נגזרות מוסריות

כל פרט זכאי לקוות לכך שיכירו בכבודו כאדם, באופן שווה לכבודם של כל היצורים-האנושיים האחרים, וכי יוכל להשיג תנאים חומריים המספיקים כדי לממש את תפישת החיים הטובים שלו, תוך כדי מתן כבוד לתפישות של האחרים.

ובהתאם, אסור לו לנהוג בהפרזה חסרת גבולות (ההיבריס של היוונים), זאת אומרת, להפר את עקרון האנושיות המשותפת ולסכן את החברתיות המשותפת.

במונחים קונקרטיים, חובה על כל אחד להילחם בשחיתות.

נגזרות פוליטיות

מנקודת המבט הקונוויוויאליסטית, מדינה, ממשלה, או מוסד פוליטי חדש ייחשבו לגיטימיים בתנאישיכבדו את ארבעת העקרונות של אנושיות משותפת, חברתיות משותפת, הגשמת היחיד (individuation) , ועימות מרוסן, ובתנאי שמסייעים הם ליישום השיקולים המוסריים, האקולוגיים, והכלכליים הנגזרים מהם.

באופן ספיציפי יותר, מדינות לגיטימיות ערבות לכל העניים ביותר שבאזרחיהן מידה מינימלית של משאבים, שכר מינימום בכל צורה שהיא, אשר מסוכך עליהם מפני הבזות שבמצוקה ובמחסור, ובאופן פרוגרסיבי, באמצעות קביעה של שכר מירבי, אוסרות על העשירים ביותר את הביזיון של צבירת עושר קיצוני במידה כזו אשר שמה לאל את עקרונות האנושיות המשותפת והחברתיות המשותפות.

נגזרות אקולוגיות

האדם אינו יכול יותר לראות עצמו כבעל ואדון על הטבע.  לאור עיקרון היסוד הקובע כי לא זו בלבד שאיננו ניצבים אל מול הטבע ובניגוד אליו, אלא, אדרבה, הננו חלק ממנו, שומה עלינו לחבור עם הטבע, לפחות ברמה המטאפורית, ולקיים עמו יחסי נתינה/נתינה שכנגד. כדי שנוכל להותיר לדורות הבאים מורשת טבעית שמורה,  שומה עלינו אם כן להשיב לטבע באותה מידה, ואף יותר, ממה שלקחנו או קיבלנו ממנו.

נגזרות כלכליות

אין כל הוכחה לקיומו של יחס ישיר בין עושר כספי או חומרי, מצד אחד, לאושר או רווחה מן הצד האחר. מצבו האקולוגי של כדור הארץ מחייב אותנו להתאמץ ולחפש אחר כל צורה אפשרית של שגשוג ללא צמיחה. מתוך נקודת מבט של כלכלה מרובה, מגוונת (plural economy), נחוץ איפוא להשיג איזון בין השוק, הכלכלה הצבורית, וכלכלה מסוג התאגדותי (חברתית וסולידרית), בהתאם להיותם הסחורות והשירותים המיוצרים מסוג  יחידני, קולקטיבי, או שיתופיים.

מה צריך לעשות?

לא ניתן להתכחש לעובדה כי על מנת להצליח, יש להתייצב אל מול כוחות עצומים: פיננסיים, חומריים, טכניים, מדעיים, אינטלקטואלים, צבאיים, וכאלה הקשורים בעולם הפשע. אל מול כוחות אדירים אלה, אשר פעמים רבות סמויים הם מהעין או קשה לאתרם, יעמדו שלושת המגינים העיקריים הבאים:

-          התרעומת שאותה חשים לנוכח ההפרזה והשחיתות, והבושה אותה ייאלצו לחוש אלה אשר בין אם באופן ישיר או עקיף, פעיל או סביל, מפרים את העקרונות של האנושיות והחברתיות  המשותפות.

-      תחושת השייכות לקהילה אנושית בקנה מידה עולמי.

-      הרחק מעבר ל"בחירות הרציונליות" של זה או אחר, התגייסות הרגשות והמאוויים.

 

פריצת דרך ותקופת מעבר:

כל פוליטיקה קונוויוויאליסטית קונקרטית וברת יישום תהיה בהכרח חייבת לקחת בחשבון את הדברים הבאים:

-      הציווי של צדק וחברתיות משותפת, שממנו משתמע צמצום הפערים המבהילים בין העשירים ביותר ליתר האוכלוסיה, אשר הרקיעו בכל חלקי העולם מאז שנות ה 70 של המאה העשרים.

-      הרצון להעניק קול לאזורים ולמקומות ברמה הלוקאלית, וכך לגרום ל"רה-טריטוריליזציה" ו"רה-לוקאליזציה" של מה שהוחצן באופן מופרז על-ידי הגלובליזציה.

-      הכורח המוחלט לשמר את הסביבה ואת המשאבים הטבעיים.

-      החובה הדחופה לחסל את האבטלה ולהציע לכל אדם תפקיד וייעוד בעל ערך, בפעילויות שיש בהן תועלת לחברה.

כדי לתרגם את הקונוויוויאליזם לפעולות קונקרטית, יש לנסח, בפרקטיקה, את הצורך הדחוף לשפר את תנאי חייהם של הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה, ואת בניית החלופה לאופן החיים הנוכחי הכורע תחת איומים מרובים; חלופה אשר תפסיק להפיץ את האמונה שרק צמיחה כלכלית ללא הגבלה יכולה לספק את הפתרון לכל בעיותינו.

*תורגם מאנגלית על ידי אילנה גולדברג והותאם למקור הצרפתי על ידי נעמי גל-אור ואילנה סילבר

התרגום לעברית משתמש לחילופין בגוף זכר ונקבה

Claude Alphandéry, Geneviève Ancel, Ana Maria Araujo (Uruguay), Claudine Attias-Donfut, Geneviève Azam, Akram Belkaïd (Algérie),Yann-Moulier-Boutang, Fabienne Brugère, Alain Caillé, Barbara Cassin, Philippe Chanial, Hervé Chaygneaud-Dupuy, Eve Chiapello, Denis Clerc, Ana M. Correa (Argentine), Thomas Coutrot, Jean-Pierre Dupuy, François Flahault, Francesco Fistetti (Italie),Anne-Marie Fixot, Jean-Baptiste de Foucauld, Christophe Fourel, François Fourquet, Philippe Frémeaux, Jean Gadrey,Vincent de Gaulejac, François Gauthier (Suisse),Sylvie Gendreau (Canada), Susan George (États-Unis), Christiane Girard (Brésil), François Gollain (Royaulme Uni), Roland Gori, Jean-Claude Guillebaud, Paulo Henrique MartinsBrésil), Dick Howard (États-Unis), Marc Humbert, Éva Illouz (Israël), Ahmet Insel (Turquie), Geneviève Jacques, Florence Jany-Catrice, Hervé Kempf, Zhe Ji (Chine), Elena Lasida, Serge Latouche, Jean-Louis Laville, Camille Laurens, Jacques Lecomte, Didier Livio, Gus Massiah, Dominique Méda, Margie Mendell (Canada), Pierre-Olivier Monteil, Jacqueline Morand, Edgar Morin, Chantal Mouffe (Royaume Uni), Yann Moulier-Boutang, Osamu Nishitani (Japon), Alfredo Pena-Vega, Bernard Perret, Elena Pulcini (Italie), Ilana Silber (Israël), Roger Sue, Elvia Taracena (Mexique), Frédéric Vandenberghe (Brésil), Patrick Viveret.

I back the convivialist manifesto

Un autre monde est non seulement possible, il est absolument nécessaire

ET URGENT. MAIS, COMMENT DESSINER SES CONTOURS ET LE PENSER ?

Ce site se propose d’être un espace de rencontre entre tous ceux qui, dans l’esprit du Manifeste convivialiste  , inventent des formes de démocratie post-libérale et post-croissantiste, en théorie ou en pratique.

Contactez-nous
1000 caractères restants